טאי צ'י יאנג סטייל

התפתחות הטאי צ'י סגנון יאנג סטייל מיאנג לו צ'אן ועד היום

טאי צ'י יאנג סטייל התחיל מהמייסד מאסטר יאנג לו צ'אן (1872-1799), שתרומתו לפיתוח הטאי צ'י צ'ואן כאמנות לחימה היא אדירה. הוא העביר לבניו את מורשתו, ולמעשה, שניים מבניו הם מייסדי הזרם המרכזי של יאנג סטייל המקובל עד היום. נכדו של יאנג לו צ'אן, יאנג שן פו, היה האדם שלימים הכיר למערב את אמנות הטאי צ'י והפיץ אותה, בעיקר כתרגול לשם בריאות.

ליאנג לו צ'אן היו שלושה בנים. הבכור נפטר בגיל צעיר ולכן אינו נמנה עם השושלת של המאסטרים בני משפחת יאנג. בנו השני, יאנג באן הו, היה לוחם עשוי ללא־חת, שנודע בשל סגנונו – תנועות קטנות, מהירות ואפקטיביות. כמו אביו, אף הוא השתתף בקרבות ראווה רבים ועל־פי האגדות ניצח בכולם, ומכאן דבק בו הכינוי "יאנג הבלתי מנוצח". יאנג באן הו היה טיפוס מופנם ולא הרבה ללמד. מספרים שתאונה שבה גרם למותה של בתו השפיעה עליו עמוקות ומאז הוא נותר מסוגר בתוך עצמו. יאנג באן הו העמיד רק מספר זועם של תלמידים, אך אלו היו נאמנים עד בלי די, והמשיכו את המורשת של הטאי צ'י צ'ואן הפרקטי לדורות הבאים. למעשה, זהו הסגנון שלמדתי אני ממורַי.

הבן הצעיר, יאנג ג'יאנג הוֹ, היה במידה רבה ההפך הגמור מאחיו. הוא היה אדם נעים הליכות, חברותי וחביב על הבריות, וגישתו הפתוחה ומאירת הפנים לכל בני האדם הפכה אותו למורה נערץ. ליאנג ג'יאנג הו היו אלפי תלמידים, ובעיקר בזכותו הפך סגנון יאנג לכה נפוץ.

יאנג ג'יאנג הו, שהקדיש ארבעה עשורים מחייו להוראת יאנג סטייל טאי צ'י לתלמידיו, רכש ניסיון בלימוד קבוצות גדולות. עם הזמן הוא פיתח שיטות הוראה רבות ולמעשה, הוא האדם העומד מאחורי רבות מהטכניקות של לימוד אמנות הפושינג הנדס, עבודה עם כדור טאי צ'י ואת סט הלחימה (Fighting Set) – כוריאוגרפיה מתוזמנת לזוגות, המדמה את 37 תנועות הלחימה הבסיסיות ביאנג סטייל טאי צ'י צ'ואן.

מספרים על יאנג ג'יאנג הו שהוא היה אמן דונג ג'ין (Dong Jin), אמנות הקשב בידיים, דרכה הלוחם לומד לחוש את כוונת היריב ולפעול בטרם הכוונה הופכת לתנועה. כדי להדגים את יכולתו, הוא נהג לתת לציפור לשבת על גב ידו. לפני שציפור מתעופפת, היא נדרשת לדחוף דחיפה קלה ברגליה, לפני שכנפיה עושות את השאר.

יאנג ג'יאנג הו היה חש את רצונה של הציפור, ובשנייה שהייתה מנסה לדחוף כלפי מעלה ברגליה, היה שומט את כף ידו בעדינות ובזריזות, מילימטרים ספורים מתחת לרגליה, ובכך מונע ממנה להמריא. בדרך זו השאיר את הציפור על גב ידו ככל שחפץ. בנו הבכור של יאנג ג'יאנג הו, זאוּ שיוֹנג, החל להתאמן כבר בגיל שש.

הוא כונה "יאנג שאו הו" משום שדמה באישיותו לדודו, וכמותו היה בלתי מנוצח בקרבות הראווה והצטיין בלחימה חופשית. וכמו דודו, אישיותו ודרך הלימוד הקשוחה שהנהיג גרמו לכך שתלמידי טאי צ'י לא נהו אחריו בהמוניהם, והוא העמיד תלמידים ספורים בלבד.זאו צ'ינג (הידוע בעיקר כיאנג שֶן פוּ), בנו השלישי של יאנג ג'יאן הו, דמה לאביו באופיו, ולמרות שהחל להתאמן בגיל יחסית מאוחר ולפני כן לא גילה עניין רב באמנויות לחימה, הוא גדל להיות אחד המורים המשפיעים ביותר בהיסטוריה של יאנג סטייל טאי צ'י. זאו צ'ינג הגדיר את צורת התרגול ואת דרך העמידה כפי שאנו מכירים כיום בטאי צ'י צ'ואן, והנהיג תרגול טאי צ'י תוך שימוש בתנועות המדמות מעגל רחב, בינוני וקטן.

המעגל הרחב משמש בעיקר לצורך לימוד התנועה למתחילים ותרגול לשם שיפור הזרימה האנרגטית, כאשר המטרה העיקרית היא בריאות ואריכות ימים. שיטת לימוד זו היא הנפוצה ביותר בקרב מורים וזכתה לתפוצה רבה גם במערב, החל מאמצע המאה שעברה.

המבנים הקטנים יותר ובעיקר המעגל הקטן משמשים לרוב לאפליקציות לחימה, שכן בקרב, הכול חייב להתבצע במהירות וביעילות מירבית וככל שהתנועה קטנה יותר, כך, ברוב המקרים, היא יעילה יותר.

למרות שורשיה הקדומים של אמנות הלחימה הרכה טאי צ'י צ'ואן, תרגול טאי צ'י נעשה נפוץ בקרב הציבור הרחב בסין רק לפני כמאה שנה, ב-1926, כאשר יאנג שן פו הציג את היאנג סטייל טאי צ'י בפני המכון המרכזי לגוו שו בננקינג שבסין (Nanking Central Guo shu Institute). מאז הפך טאי צ'י יאנג סטייל לסגנון הנפוץ ביותר.

טאי צ'י יאנג סטייל בימים אלו

כיום, תרגול טאי צ'י נפוץ בכל העולם, כתרגול לשם בריאות. מרכזים רפואיים בעלי שם עולמי במערב, כמו סלואן קטרינג ממוריאל ומאיו קליניק, ממליצים על תרגול טאי צ'י לטיפול בקשת רחבה של אתגרי בריאות – החל משיפור הקוגניציה, דרך בעיות מפרקים, מניעת דלדול עצם ועד שיפור איכות החיים וחיזוק מערכת החיסון בקרב חולי סרטן.

המאמר מוגש מאת אמיר פרלמן מייסד המכללה הישראלית לאמנויות פנימיות